<h1>הרוקח סימן שפ"ו</h1>
<h2>דף י.</h2>
גבינות מבהמה שנטרפה. בהמה שהיתה חולבת ועשו ממנו גבינות ולאחר ימים נשחטה ונטרפה והתירן אבא מורי ה"ר יב"ק ב"ר משה דבהמה בחייה בחזקת היתר עומדת לחלב', הוא הדין ביצי תרנגולת ולבסוף נמצא טריפה. ולא דמי למקוה שנמדד ונמצא חסר דהתם חסר לפניך העמד טמא על חזקתו, וביעי דספק טריפה העוף בחזקת ספק, טבל ועלה ונמצא דבר חוצץ בגוף איתרעי והעמד טמא על חזקתו, בפ' הכל שוחטין (י' ע"א) סכין נמי איתרעי והעמ' טמא על חזקתו בהמה לא איתרעי. אף כאן חלב לא איתרעי בהמה איתרעי, אבל היה בודק את החבית העמד טבל על חזקתו והרי החמיץ וכן שרץ שנמצא במבוי. והא דמחמרי' בנקבים היכא דמשמשא ידא דטבחא, משום דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת. והא דאמרינן הוגלד פי המכה דבתוך ג' ימים ליכא לספוקי דאיכא מחט. אבל היכא דחלב בחזקת היתר עומדת הגבינות מותרות דמעט קודם שחיטה נעשות כל הגבינות שנעשו קודם שחיטה מותרות. אבל ר"ת אסר בתוך ג' ימים אבל לא קודם לכן כי כשהריאה ניקבה נסרכה וקרום שעלה מחמת המכה בריאה אינו קרום והריאה שואבת כל מיני משקה והוגלד קודם שחיטה ג' ימים והכי אית' בה"ג גבי גיד הנשה, אבל קודם ג' ימים העמד הגוף בחזקת בריאותו, וכדתנן הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים והיא אומרת משאירסתני נאנסתי נאמנת אע"ג דאיכא למימר מקמי ארוסין נבעלה אפילו הכי חזקת הגוף עדיף כן הכא בחזקת בריאה, ואפי' לרבי יהושע התם העמד ממון על חזקתו לא מפיה אנו חיים, והכא העמד הגוף בחזקת בריאות והיתר כדאמרי' בפ' המדיר (כתובות ע"ה ע"ב) אלא כי לא אזיל ר' יהושע בתר חזקה היכא דאיכא חזקה דממונא וכו', אבל הכא בהמה בחזקת איסור אבר מן החי ואסרי' גבי שחיטה סימנין ונקבים וסכין אבל החלב בחזקת היתר עומדת עד שתמצא טריפה ודאית, ודי לנו לאסור ג' ימים ולא קודם. ומורי רבי' יב"ק ב"ר מאיר אסר כל י"ב חדשים הגבינות דבהמה בחזקת איסור והריעותא לפניו וכגון שנסרכה הריאה שניקב קרום לקרום והקרום מתקשה זהו לימים רבים, ולא דמי להנושא אשה דהתם ברי ושמא ברי עדיף. והא דאמרי' בהמדיר אם נכנסה ברשות הבעל דאזלינן בתר חזקה דגופא ומייתינן מבהרת דכהה וטיהר כדאמר בפ' בתרא דנזיר (דף ס"ה) דפתח הפסוק בטהרה כדאמר בפ' ד' אחין (דף ל') גבי וכולן שהיה בהן קידושין או גירושין בספק ש"מ מעולם לא חלו וכן בבהרת ברי עדיף. ודווקא לגבי מחט סרוכי מסרכא אבל בכל הנקבים פשיט' קודם לכן נעשה, דכל היכא דאיכא ריעותא איתרע חזקה אפי' קודם ג' ימים היכא דהריעותא בעין כמו סכין שמא בעור נפגמה. ובקידושין בפ' האיש מקדש (דף נ"ז) גבי ציפורי מצורע שחטה ונמצאת טריפה כגון שנמצאת טריפה בבני מעיים דמעיקרא לא חל עליה קדושה אע"פ שנוכל לומר בתוך ג' ימים או ביום אחד. ועיקר הסברא לאסור הגבינות שנים עשר חודש משנשחט.
<h2>דף יא.</h2>
גבינות מבהמה שנטרפה. בהמה שהיתה חולבת ועשו ממנו גבינות ולאחר ימים נשחטה ונטרפה והתירן אבא מורי ה"ר יב"ק ב"ר משה דבהמה בחייה בחזקת היתר עומדת לחלב', הוא הדין ביצי תרנגולת ולבסוף נמצא טריפה. ולא דמי למקוה שנמדד ונמצא חסר דהתם חסר לפניך העמד טמא על חזקתו, וביעי דספק טריפה העוף בחזקת ספק, טבל ועלה ונמצא דבר חוצץ בגוף איתרעי והעמד טמא על חזקתו, בפ' הכל שוחטין (י' ע"א) סכין נמי איתרעי והעמ' טמא על חזקתו בהמה לא איתרעי. אף כאן חלב לא איתרעי בהמה איתרעי, אבל היה בודק את החבית העמד טבל על חזקתו והרי החמיץ וכן שרץ שנמצא במבוי. והא דמחמרי' בנקבים היכא דמשמשא ידא דטבחא, משום דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת. והא דאמרינן הוגלד פי המכה דבתוך ג' ימים ליכא לספוקי דאיכא מחט. אבל היכא דחלב בחזקת היתר עומדת הגבינות מותרות דמעט קודם שחיטה נעשות כל הגבינות שנעשו קודם שחיטה מותרות. אבל ר"ת אסר בתוך ג' ימים אבל לא קודם לכן כי כשהריאה ניקבה נסרכה וקרום שעלה מחמת המכה בריאה אינו קרום והריאה שואבת כל מיני משקה והוגלד קודם שחיטה ג' ימים והכי אית' בה"ג גבי גיד הנשה, אבל קודם ג' ימים העמד הגוף בחזקת בריאותו, וכדתנן הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים והיא אומרת משאירסתני נאנסתי נאמנת אע"ג דאיכא למימר מקמי ארוסין נבעלה אפילו הכי חזקת הגוף עדיף כן הכא בחזקת בריאה, ואפי' לרבי יהושע התם העמד ממון על חזקתו לא מפיה אנו חיים, והכא העמד הגוף בחזקת בריאות והיתר כדאמרי' בפ' המדיר (כתובות ע"ה ע"ב) אלא כי לא אזיל ר' יהושע בתר חזקה היכא דאיכא חזקה דממונא וכו', אבל הכא בהמה בחזקת איסור אבר מן החי ואסרי' גבי שחיטה סימנין ונקבים וסכין אבל החלב בחזקת היתר עומדת עד שתמצא טריפה ודאית, ודי לנו לאסור ג' ימים ולא קודם. ומורי רבי' יב"ק ב"ר מאיר אסר כל י"ב חדשים הגבינות דבהמה בחזקת איסור והריעותא לפניו וכגון שנסרכה הריאה שניקב קרום לקרום והקרום מתקשה זהו לימים רבים, ולא דמי להנושא אשה דהתם ברי ושמא ברי עדיף. והא דאמרי' בהמדיר אם נכנסה ברשות הבעל דאזלינן בתר חזקה דגופא ומייתינן מבהרת דכהה וטיהר כדאמר בפ' בתרא דנזיר (דף ס"ה) דפתח הפסוק בטהרה כדאמר בפ' ד' אחין (דף ל') גבי וכולן שהיה בהן קידושין או גירושין בספק ש"מ מעולם לא חלו וכן בבהרת ברי עדיף. ודווקא לגבי מחט סרוכי מסרכא אבל בכל הנקבים פשיט' קודם לכן נעשה, דכל היכא דאיכא ריעותא איתרע חזקה אפי' קודם ג' ימים היכא דהריעותא בעין כמו סכין שמא בעור נפגמה. ובקידושין בפ' האיש מקדש (דף נ"ז) גבי ציפורי מצורע שחטה ונמצאת טריפה כגון שנמצאת טריפה בבני מעיים דמעיקרא לא חל עליה קדושה אע"פ שנוכל לומר בתוך ג' ימים או ביום אחד. ועיקר הסברא לאסור הגבינות שנים עשר חודש משנשחט.
<h2>דף נא.</h2>
גבינות מבהמה שנטרפה. בהמה שהיתה חולבת ועשו ממנו גבינות ולאחר ימים נשחטה ונטרפה והתירן אבא מורי ה"ר יב"ק ב"ר משה דבהמה בחייה בחזקת היתר עומדת לחלב', הוא הדין ביצי תרנגולת ולבסוף נמצא טריפה. ולא דמי למקוה שנמדד ונמצא חסר דהתם חסר לפניך העמד טמא על חזקתו, וביעי דספק טריפה העוף בחזקת ספק, טבל ועלה ונמצא דבר חוצץ בגוף איתרעי והעמד טמא על חזקתו, בפ' הכל שוחטין (י' ע"א) סכין נמי איתרעי והעמ' טמא על חזקתו בהמה לא איתרעי. אף כאן חלב לא איתרעי בהמה איתרעי, אבל היה בודק את החבית העמד טבל על חזקתו והרי החמיץ וכן שרץ שנמצא במבוי. והא דמחמרי' בנקבים היכא דמשמשא ידא דטבחא, משום דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת. והא דאמרינן הוגלד פי המכה דבתוך ג' ימים ליכא לספוקי דאיכא מחט. אבל היכא דחלב בחזקת היתר עומדת הגבינות מותרות דמעט קודם שחיטה נעשות כל הגבינות שנעשו קודם שחיטה מותרות. אבל ר"ת אסר בתוך ג' ימים אבל לא קודם לכן כי כשהריאה ניקבה נסרכה וקרום שעלה מחמת המכה בריאה אינו קרום והריאה שואבת כל מיני משקה והוגלד קודם שחיטה ג' ימים והכי אית' בה"ג גבי גיד הנשה, אבל קודם ג' ימים העמד הגוף בחזקת בריאותו, וכדתנן הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים והיא אומרת משאירסתני נאנסתי נאמנת אע"ג דאיכא למימר מקמי ארוסין נבעלה אפילו הכי חזקת הגוף עדיף כן הכא בחזקת בריאה, ואפי' לרבי יהושע התם העמד ממון על חזקתו לא מפיה אנו חיים, והכא העמד הגוף בחזקת בריאות והיתר כדאמרי' בפ' המדיר (כתובות ע"ה ע"ב) אלא כי לא אזיל ר' יהושע בתר חזקה היכא דאיכא חזקה דממונא וכו', אבל הכא בהמה בחזקת איסור אבר מן החי ואסרי' גבי שחיטה סימנין ונקבים וסכין אבל החלב בחזקת היתר עומדת עד שתמצא טריפה ודאית, ודי לנו לאסור ג' ימים ולא קודם. ומורי רבי' יב"ק ב"ר מאיר אסר כל י"ב חדשים הגבינות דבהמה בחזקת איסור והריעותא לפניו וכגון שנסרכה הריאה שניקב קרום לקרום והקרום מתקשה זהו לימים רבים, ולא דמי להנושא אשה דהתם ברי ושמא ברי עדיף. והא דאמרי' בהמדיר אם נכנסה ברשות הבעל דאזלינן בתר חזקה דגופא ומייתינן מבהרת דכהה וטיהר כדאמר בפ' בתרא דנזיר (דף ס"ה) דפתח הפסוק בטהרה כדאמר בפ' ד' אחין (דף ל') גבי וכולן שהיה בהן קידושין או גירושין בספק ש"מ מעולם לא חלו וכן בבהרת ברי עדיף. ודווקא לגבי מחט סרוכי מסרכא אבל בכל הנקבים פשיט' קודם לכן נעשה, דכל היכא דאיכא ריעותא איתרע חזקה אפי' קודם ג' ימים היכא דהריעותא בעין כמו סכין שמא בעור נפגמה. ובקידושין בפ' האיש מקדש (דף נ"ז) גבי ציפורי מצורע שחטה ונמצאת טריפה כגון שנמצאת טריפה בבני מעיים דמעיקרא לא חל עליה קדושה אע"פ שנוכל לומר בתוך ג' ימים או ביום אחד. ועיקר הסברא לאסור הגבינות שנים עשר חודש משנשחט.
